הסוד אתר הסוד הישראלי
כולנו מכירים את הפתגם הזה, שבגדול אומר שהרבה פעמים אנשים שמתכוונים לעשות משהו טוב עושים בסוף נזק. משהו בסגנון חיבוק דב, או שירות דוב. האמת היא שאני ממש לא אוהב את המשפט הזה. המשפט הזה אינו מעודד לפעולה, הוא מעודד לפחד מפעולה. הוא בגדול אומר שעדיף להיזהר ולא לעשות דברים אפילו אם הם מכוונה טובה, העיקר שלא תפגע במישהו – ולכן אולי עדיף שלא תעשה כלום.
אישית אני חושב שעדיף לטעות מידי פעם, זה בסדר. לפעמים אתה עושה משהו ואולי הוא לא יצא על הצד הטוב ביותר – אבל לפחות למדת משהו חדש. בהחלט עדיף לטעות מאשר לא לעשות כלום. להיות מונע, או יותר נכון להיות לא מונע (עצור) על ידי פחדים, זו דרך מאוד קטנה לחיות. לא לנסות דברים, לא ללמוד דברים, לפספס הזדמנויות, רק מהחשש שנפצע, או שנפגע, או שנכשל. אני נפצעתי הרבה פעמים בעבר, ואתם יודעים מה, זה בדרך כלל כואב קצת וזה עובר ומחלים. למעשה ככל שאתה פחות פוחד להיפצע או להיות חולה, ככל שאתה פחות מתמקד בזה, אתה פחות מושך את זה אל החיים שלך. ככל שאתה חושב יותר על להיות בריא, על להצליח, כך התוצאות שלך חיוביות יותר.
הרבה פעמים הפחד והחששות בכלל לא באים מאיתנו. הרבה פעמים הם באים מאנשים אחרים עם כוונות טובות מאוד. כשאתה מתעסק בתחום של התפתחות אישית, ומנסה לשפר את חייך – זה בולט מאוד. אנשים הרבה פעמים מראים לך את הספקות שלהם, לא בגלל שהם רוצים להרע לך, אלה פשוט בגלל שהם מגנים על דרך ההסתכלות שלהם על הדברים. אחת התכונות הבסיסיות ביותר של בני אדם זה שהם שופטים דברים לטוב או לרע. זה המכניזם הבינארי הפרטי שלנו, כל דבר אנחנו קודם כל נוטים לכוון אותו לאחד משני המקומות, ואם משהו נחשב בעיננו רע, לא מתאים, או פשוט שגוי, אנחנו נוטים לעשות משהו נגדו כל פעם שהוא מופיע בחיינו, וזאת על מנת לשמור על אחידות ויציבות בדרך שאנו רואים את העולם.
בואו ניקח למשל נושא של כסף. אתמול ראיתי ידיעה באחד מאתרי החדשות על זה ששרי האריסון קנתה לילדיה דירות יוקרה בתל אביב. המון אנשים הגיבו על כך בטוקבקים בשלילה, וזה בדיוק מה שכותב הידיעה רוצה, תגובות ומעורבות של הקוראים, משהו שיגרום להם לחזור לקורא, ולהעלות את. הריטינג של האתר. אבל באופן בסיסי, האנשים האלה מוחים על זה שלאחרים יש יותר כסף מאשר להם, על זה שיש אנשים שיש להם הרבה יותר ויש אנשים שיש להם הרבה פחות.
עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אני רוצה שלאנשים יהיה יותר, אני רוצה שהפער הכלכלי יצטמצם, אבל ברגע שאדם יוצא נגד רווחה של אחר, הוא בעצם אומר – זה לא טוב, להיות בעל הרבה ממון זה לא טוב, זה לא הוגן – זה בא על חשבון אחרים – מישהו אחר מנצח אנחנו מפסידים. אני רוצה להגיד לכם שזה לא נכון – כפי שדעתי האישית אומרת, אבל במקום להגיד את זה, אני אשאל שאלה שהתפקיד שלה לעורר מחשבה. מה יועיל יותר לרווחתם של כלל האנשים, לחשוב על יותר כסף כדבר חיובי או כדבר שלילי?
האם לחשוב על יותר כסף כדבר שלילי, זה דבר שמצמצם את הפערים, או מגדיל אותם?
איכות התשובה שאנחנו מקבלים תלויה ישירות באיכות השאלה שאנחנו שואלים. אם אנחנו שואלים "למה לי אין את כל הכסף הזה?" זו שאלה שבאה מכיוון של מחסור, זו שאלה שלא משנה אייך תחשוב עליה היא לא תכוון אותך לפתרון, או לשיפור במצבך. זו למעשה שאלה מתסכלת מאוד. לעומת זאת שאלה כמו "באיזה אופן אני יכול להכניס יותר רווחה כלכלית לחיי?" היא שאלה שמעודדת מחשבה, שמעודדת יצירתית. מחשבה שמאתגרת את התת מודע שלכם לתת לכם פתרונות טובים.
אז כשאנחנו שומעים אנשים מסביבנו אנשים שאומרים שכסף זה רע, שאנשים מרמים אנשים אחרים כדי להשיג כסף, זה מכניס לנו דימוי שלילי מאוד על כסף, ומקבע אותנו. במצב שבו אנחנו לא פתוחים להרוויח יותר כסף. ולא רק זה, אנחנו נתחיל להגיד דברים דומים לאנשים מסביבנו, כי עכשיו זו כבר האמונה שלנו שאנחנו צריכים לחזק. והזרעים האלה של מחשבות מודעות שנשלחות לתת מודע, משתרשות אצלנו בתת מודע, והופכות לתבניות מחשבתיות שמייצרות אוטומטית מחשבות שליליות על כסף.
אני יודע שזה נשמע רע, אבל את הדברים האלה אפשר לשנות, את המוח אפשר לתכנת מחדש, ואחת הדרכים היא פשוט לשים לב מה אנחנו חושבים, לשים לב מה אנחנו אומרים לאנשים ומה אנשים אחרים אומרים לנו. כשמישהו אחר מציע לכם משהו טעים לאכול, בזמן שאתם בדיאטה למשל, הוא לא מתכוון להזיק לכם, הוא בסך הכול רוצה שתיהנו מאוכל טעים, אבל אתם אלה שצריכים להימנע מזה, אם זה לא משהו שהתכוונתם לאכול, או שהוא לא מתאים לדיאטה שלכם. כשאתם באים לפתוח עסק, לפעול במסגרת פוליטית, להגשים חלום שלכם, או כל דבר אחר, תמיד יהיו אנשים מסביבכם, שעל מנת לשמור על תמונת המציאות שלכם אחידה, עלולים להגיד (מכוונות טהורות לגמרי) דברים שיורידו לכם את המוטיבציה, ויפריעו לכם להתקדם אל המטרה שלכם. זה מאוד חשוב לדעת לדבוק במטרות שלכם ולהתעלם מהקולות האלה. אתם יודעים שהרבה פעמים מישהו יגיד לכם משהו, שיגרום לכם להתלבט, לפקפק בעצמכם, או אפילו לזנוח את המטרות שלכם, והוא אפילו לא יזכור את זה? בשבילו זו רק אמירה, משהו שהוא אומר בשביל להרגיש בנוח עם עצמו – ובשבילכם זה יכול להיות משהו שיעצור אתכם, יעקב אתכם, יוריד לכם את המוטיבציה – במיוחד אם אתם לא בטוחים בעצמכם.
אני אתן לכם דוגמה שבעבר אני הייתי עושה את הטעות הזאת. אנשים היו מדברים איתי על לימודים הומאניים באוניברסיטה, ואני הייתי יכול להגיד משהו בסגנון "לימודי ספרות אנגלית? – זה כזה משעמם ולא פרקטי, מה אפשר לעשות עם תואר כזה…" אבל צריך לזכור שלכל אדם יש את המסלול שלו, יש אנשים שבשבילם הנושא הזה מרתק, שהם יגרום להם הנאה רבה, ושהם יכולים להפוך בו בקלות רב להיות מומחים בעלי שם עולמי. אני בטח לא הייתי רוצה שמישהו ישנה את ההחלטה שלו, או שלא ירגיש טוב עם עצמו רק בגלל משהו שאני אמרתי. כשאני אמרתי משהו כזה בעצם התכוונתי לומר (ואמרתי לעצמי) עבורי התחום הזה אינו מתאים, אני בוחר נכון שאני הולך ללמוד מחשבים שזה תחום שאני באמת אוהב, זה טוב שאני יודע מה אני בוחר." שימו לב – למעשה אני חושב על עצמי ולא על הבן אדם האחר, וזו נקודה חשובה מאוד.
הדברים האלה משפיעים עלינו גם ברמה הארצית. אם אני אומר לכם את המילים " מורה בתיכון" ואבקש מכם לחשוב על כל האסוציאציות שעולות לכם. לרבים מכם תעלנה מן הסתם מחשבות כמו, שכר נמוך, עבודה קשה, כפיות טובה של התלמידים, חוסר כבוד וכו'. אני בספק אם תקפוץ לכם לראש דמותו של רובין ויליאמס מ"ללכת שבי אחריו" למרות שאני יכול להגיד לכם עובדתית, שיש מורים כאלה – גם בארץ. שמסתכלים על הוראה כשליחות, שנהנים מהעבודה שלהם, ומשפיעים לטובה על חייהם של צעירים באופן יומיומי, ומקבלים סיפוק גדול על כך. עכשיו – אם הייתם חושבים כך על הוראה, יתכן שהייתם שוקלים שוב ללכת ללמד בתיכון.
אותו דבר קורה לנו בפוליטיקה. אני לגמרי חוטא בזה. אני לגמרי חושב שכל הפוליטיקאים מושחתים – כן אני צריך לעבוד על זה. אני בהחלט לא לבד בעניין הזה. רבים מאיתנו אומרים את זה וחושבים את זה על בסיס יומי. עכשיו – אם סביבה כזאת שאנחנו יוצרים, אייך אנחנו יכולים באמת לצפות שמשהו ישתנה לטובה. אייך אנחנו יכולים לחשוב בכלל שמישהו שיש לו יכולת אמיתית להועיל ולעשות שינוי מתקן, ימצא את הרצון ואת המוטיבציה לעשות זאת?
אבל בואו נשאל שאלות איכותיות יותר, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצב השלטון שלנו בארץ, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצב ההוראה בארץ. אנחנו לא חייבים להירשם לסמינר הקיבוצים, או להתפקד למפלגה. מספיק שנסתכל על דברים טובים שפוליטקאים עושים, נדבר עליהם ונצביע עבורם. מספיק שנביע את הערכתנו למורים העושים את עבודתם נאמנה. אלה דברים קטנים, אבל ככל שיותר אנשים ייקחו אחריות על המחשבות שלהם ועל האמירות שלהם, ויפעלו על מנת לשפר את הדרך שהם והאנשים מסביבם מסתכלים על הדברים, אנחנו נתחיל לראות שינוים מאוד טובים ומאוד מהרים קורים מסביבנו, שיתחילו קודם כל בהרגשה האישית שלנו. כלומר אני מרגיש טוב מאוד לחשוב, שיש אנשים בכנסת, או בדרך אליה שבאמת רוצים לשפר את המצב במדינה שלנו. אני מרגיש טוב מלחשוב, שיש הרבה מורים טובים במערכת החינוך שפועלים לשיפור המערכת. ואני אעשה את מה שאני יכול כדי לקדם את הנושאים האלה ואחרים לכיוון חיובי יותר.
ומה אתכם, אייך אתם יכולים לשפר את חייכם ואת חיי הסובבים אתכם דרך חשיבה באופן מסוים, שאלת השאלות הנכונות, ואמירת דברים חיובים וקונסטרוקטיביים יותר?